+
ראשון 9 מאי 2021

מסכות / טור אישי רונן פייגנבוים

בכל שנה "נורמאלית" היינו עכשיו מתלבטים איפה לחגוג את החג הזה, היינו רואים מסיבות בכל מקום, נהנים מהחג הכי שמח שיש ביהדות – פורים. חג שבו אנחנו מחפשים רק איפה ליהנות. זה בכל שנה "רגילה"... השנה הסיפור אחר לגמרי. לחגוג אסור לנו, ועוד בתקנה של המחוקקים. יותר מזה אנחנו נהיה בסגר לילי. אבל קרה עוד דבר השנה "בצל הקורונה", היא אילצה אותנו להסתובב כל הזמן עם אביזר ששייך בתודעה שלנו לפורים בלבד – המסכה

פורסם: 28.02.21 , 09:57 צפיות: 183 |
מסכות / טור אישי רונן פייגנבוים מסכות / טור אישי רונן פייגנבוים

תראו, פורים ומסיכות הלכו תמיד ביחד. בשנה שחלפה פורים סימן בישראל את הרגע בו המסכות לא ירדו מהפנים שלנו. החלפנו את מסיכות פורים במסכות הקורונה. חגיגיות פורים זרזו את התפשטות המגיפה אצלנו, והיו מקור הדבקה. החג הכי שמח הביא אותנו לתקופה הכי עצובה שעברנו, ועדיין עוברים.

אבל אני רוצה לנצל את המקום הזה ואת החג הזה, בכדי לדבר על מסכה מסוג אחר, כזו שלא יורדת מפנינו ואנחנו לא רואים אותה אף פעם... המסכה שכל אחד מאתנו עוטה ביום יום. המסכה הזו עבור בני האדם היא חלק מהחיים, אם נחשוב רגע לעומק. אנחנו הרי תמיד "מסתובבים" איתה בכל מקום שאנחנו מרגישים צורך להשתמש בה. לכל אחד מאתנו יש סיפור אישי ומטען "כבד" של החיים אותו הוא סוחב על נפשו מהעבר או בהווה. אנחנו עוטים "מסכות" בכדי להגן על עצמנו, לא ממגפה, אלא ממצבים. אנחנו עוטים מסיכה בראיונות עבודה בכדי להראות שאנחנו העובדים הכי טובים, עוטים עוד מסיכה בעניינים האישיים שלנו כדי להוכיח שאנחנו בני הזוג הכי טובים ולא חסרות דוגמאות נוספות. למעשה יש לנו "מסכה" לכל סיטואציה בחיינו. לא סתם אמר מי שאמר "שהעולם במה וכולנו שחקנים". צדק.

המסכות הלו מתאימות את עצמינו לחיינו. למרות שיש מי שלא אוהב "מסכות" שבני אדם עוטים על עצמם, אני דווקא חושב שהן לגיטימיות, מאפשרות לנו להתמודד עם הנורמות והסביבה בה אנו חיים. עצוב, אבל אמתי. השאלה או הבעיה נכון יותר היא, מה קורה כשמורידים את כל המסכות וצריכים להיות אמתיים? כי בנינו כמה זמן אפשר לעשות ב"כאילו", להיות מי שאנחנו לא באמת. כמה זמן אפשר להסתובב עם "מסכה" שהיא לא אנחנו באמת?

זה מחזיר אותי לתקופה בה לקחתי חלק בתכנית "האח הגדול". בבית ה"אח הגדול", כולם  עוטים "מסכות". הם הכי נחמדים ואדיבים בעולם בהתחלה. אבל לאט לאט המסכות האלה יורדות והם חושפים את פרצופם האמתי. חלק הופכים להיות ה"מאמי הלאומי" החדש/ה וחלק הופכים להיות "אויבי העם" לרגע, כי הגבול בין אהבה לשנאה הוא מאוד דק, במיוחד בדור מהיר ואינטנסיבי כמו שלנו, אבל זה סיפור אחר. רגע לא נעשה לכם הנחות. אתם שצופים בתכנית וכועסים כי ההוא או ההיא גילו את פרצופם האמתי... אתם לא מתכסים רגע אחרי בחיים האמתיים של חייכם במסכה שלכם?....

אבל אנחנו בפורים, אז נסיים בחיוך. אני אוהב את פורים, לא חושב שיש מישהו שלא אוהב... זה החג שהוכיח לנו שאנחנו יכולים להיות מי שנרצה ולו לזמן מוגבל. זו בריחה כיפית מהמציאות. אולי הרגע היחיד שאנחנו לובשים מסכה אחרת, כזו שקנינו, והיא מכסה את ה"מסכה" שלנו.... וזה בסדר ולגיטימי בימי החג.. אני מאחל לכולם פורים שמח ומי ייתן ובשנה הקרובה נוריד את המסכות... תרתי משמע.. אלה של הקורונה ואלה של...

שבת שלום